|
ערבים הם אומה שמית שמוצאה בחצי האי ערב. ערבים התיישבו באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה בסדרה של גלי נדידה וכיבוש, בייחוד לאחר התהוותה של דת האסלאם במאה ה-7, והם מהווים רוב[דרוש מקור] באוכלוסיית ארצות ערב. כיום משמש השם ככינוי לילידי הארצות הללו, אשר שפת האם שלהם היא ערבית ורובם הגדול מוסלמים (מרביתם סונים). ההגדרות השכיחות לשם ערבים בהגות ובספרות, במחקר האקדמי ובתקשורת, הן: פוליטית: בני אדם שהם אזרחים במדינות אשר חברות בליגה הערבית (או בהכללה רחבה יותר, העולם הערבי) אך למדינות אלו יש גם אזרחים שאינם ערבים. הגדרה זו כוללת מעל ל-300 מיליון בני אדם. בליגה הערבית חברות כמה מדינות אפריקאיות, כגון ג'יבוטי, קומורו וסומליה, שהערבית היא אחת השפות הרשמיות שלהן אך תושביהן אינם ערבים כלל. וקיימים ערבים שאינם אזרחי מדינות אלו (למשל בארצות הברית, ישראל, במדינות אירופה). לשונית: בני אדם אשר שפת האם שלהם היא ערבית. הגדרה זו כוללת מעל ל-200 מיליון בני אדם. לא בכל אזור מדברים אותה ערבית. במצרים, למשל, מדברים ערבית שונה מזו שמדברים בסוריה, משום שבמצרים הושפעה הערבית מן השפה המצרית העתיקה, ובסוריה הערבית הושפעה מהשפות הפיניקית והארמית. בדרך כלל לא מוכללים בהגדרה מיעוטים כגון יהודים, קופטים, ברברים ומארונים, שחיים בארצות ערב או מוצאם מארצות ערב ושפת אמם היא ערבית, ועל פי רוב לא רואים עצמם כערבים, גם במדינות צ'אד ואריתריאה הערבית היא אחת השפות הרשמיות אך תושביהן אינם ערבים והן לא חברות בליגה הערבית. גנאלוגית: בני אדם אשר מתגוררים, או שאבותיהם התגוררו בחצי האי ערב. אתנית-תרבותית: בני אדם אשר מחשיבים עצמם כערבים (ללא קשר למקורות אתניים), שתרבותם היא ערבית ומוכרים כערבים בעיני אחרים. רוב הערבים הם מוסלמים (רובם סונים ומיעוטם שיעים), ומיעוטם נוצרים. אטימולוגיה המילה ערבי במשמעות זו מוזכרת בתנ"ך מספר פעמים, כך למשל ספר נחמיה מזכיר את "וְגֶשֶׁם הָעַרְבִי"[1]. המילה "ערבי" מופיעה במקרא גם במשמעות של שוכן הערבה. בשפות שמיות ככלל השורש ע.ר.ב נושא משמעויות של: מערב, שקיעה(ערב), מדבר(ערבה), עירוב, סחר, עורב וברור" לכולם או לחלקם יכול להיות קשר למקורו של השם.[דרוש מקור] יתכן גם שבשיכול עיצורים מקור השם הוא דווקא בשורש ע.ב.ר בהקשר לאורח חייהם הנוודי.[דרוש מקור] בקוראן המילה "ערבי" לא מופיעה כשם עצם אלא רק כתואר, לדוגמא הקוראן מתייחס לעצמו כ"ערבי וברור" כאשר שתי התכונות קשורות אחת בשנייה. היסטוריה פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הערבים הם מהעמים העתיקים בעולם. האזכור הראשון שלהם בכתב הוא מכתובת אשורית משנת 853 לפנה"ס כאשר המלך שלמנסר השלישי מונה את "גינדיבּוּ מלך ארץ-ערב" בין השליטים שהוא הביס בקרב קרקר. החל מהתקופה האשורית הסוחרים הערבים שיחקו בעקבות ביות הגמל תפקיד מרכזי בסחר בין המזרח הקדום לבין קרן אפריקה ותימן הקדומה. ככלל האימפריות הגדולות של העולם העתיק לא כבשו את חצי האי הערבי בניגוד ליתר מה שיהיה המזרח התיכון, אפילו האימפריה הסאסאנית ששלטה על החופים המזרחי והדרומי של חצי-האי, לא הגיעה לפנים הארץ ולא לאזור החוף המערבי בו שוכנות הערים מכה ומדינה. בתקופה שלפני ההתגלות לנביא מוחמד , תושבי חצי האי ערב היו עובדי אלילים, נוצרים או יהודים. התקופה שלפני מוחמד נקראת בספרות האיסלמית: "תקופת הבערות", או הג'אהיליה. בתקופה זו היו תושבי חצי האי ערב מחולקים לשבטים הצפוניים והשבטים הדרומיים. המסורת השבטית טענה כי אנשי הצפון הם צאצאיו של ישמעאל (איסמאיל) בעוד אנשי הדרום הם צאצאיו של דמות אגדית בשם קחטאן [דרוש מקור] כאשר יש מי שמציע שקחטאן הוא יקטן בן עבר התנ"כי. [דרוש מקור]. בחצי האי ערב, חיו שבטים נודדים (בדואים) ושבטים קבועים. השבטים הקבועים גרו בערים או בנוות מדבר ועסקו בחקלאות או מסחר. בניגוד אליהם, השבטים הנודדים עסקו בליווי שיירות שעברו בחצי האי. בהמשך היו גם קבוצות ערביות אשר התנצרו (ראו: ערבים נוצרים). ראו גם יהודים-ערבים ערביי ישראל לקריאה נוספת ברנרד לואיס, הערבים בהיסטוריה, תל אביב: הוצאת דביר, 1995. אלברט חוראני, היסטוריה של העמים הערביים, תל אביב: הוצאת דביר, 1996. פייר וידאל-נאקה (עורך), מן הכיבוש הערבי אל האסלאם האימפריאלי, בתוך: תולדות העולם משחר האנושות ועד ימינו, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1993, עמ' 10-7. |
About us|Jobs|Help|Disclaimer|Advertising services|Contact us|Sign in|Website map|Search|
GMT+8, 2015-9-11 20:13 , Processed in 0.159233 second(s), 16 queries .
